תודה לך אשת איש הקבע

תודה לך אשת איש הקבע

22/5/2017

(בהתאמה כמובן גם לזכרים שבבית)

יצא לי הזכות המפוקפקת, שאגב לא באמת בחרתי בה, להיות עם הילדים בבית שבוע רצוף. לא טיול, לא חופשה בין תפקידים, בלי שהם חולים וכשמערכת החינוך עובדת כסדרה.
וכמאין ניסוי שלא תוכנן מראש, גם בלי עזרת האשה (ככל שניתן, כי "תרים", "תקח", "תעביר" היה בכל זאת)
תשמעי מאמי, לא משנה מי קוראת את זה - את מאמי !!
להוריד בפניך את הכובע !!
אז לא,
אנחנו, לא אלו שעובדים קשה באמת,
הסיפורים על האחריות, חוסר שעות השינה והמתח הנפשי מסיכון החיים,
הכל הכל מתגמד.
את זו שעובדת קשה, את פשוט קורעת את התחת כדי שאנחנו נוכל לספר סיפורי גבורה ולתת לך כרטיס צהוב מתנה פעמים בשנה.
אין לנו שמץ של מושג מה זה להיות עם ילדים כל יום, כל היום, חודשים, שנים.....
אני, שתופס מעצמי אחד נמרץ ומסור, לא עצלן ואוהב אדם....
אני שרגיל ל 3 שעות וחצי שינה בלילה כשכלום לא קורה.....
אני שבמשך שנים הולך גאה עם חזה נפוח בפוזה של "אל דאגה - הביטחון עלי, שנו בשקט"
אני מעולם לא הבנתי מהו הקושי של "היום יום", סיימתי ימים פשוט שפוך.
בעצם ידעתי, להסביר ידעתי מעולה,
אבל להיות שם ? לעשות את זה ? אף פעם לא.
רק המחשבה איך מעסיקים את הזעטוטים ארבע שעות מסוף הגן ועד המיטות חירפנה אותי (כל הטקס של הצביעה בגואש למשל, כולל מילוי כוסות, ציור וניקיון - שורף גג 25 דקות).
ועל שאר מטלות הבית כבר נכתב פה רבות בעבר.
ועוד משהו קטן יקירתי, תודה על חוסר זמינות במשך שש דקות כשרציתי לדעת מה המספר של הגננת, עכשיו אני מצליח להבין מה זה כשאת מחפשת אותי ואני חוזר אחרי כמה שעות לבדוק אם עוד רלוונטי......
אז כל מה שרציתי, זה להגיד לך תודה, עכשיו, כשאני יודע, אני מעריך את זה הרבה יותר ואנסה גם להאריך את שהותי בצבא ככל שניתן.
אוהב מלא
בתמונה - רגע של נחת....אין כמו צה"ל
(גיטרה עם חיילת מפתיעה = 18 דק)