אבו-לוציה

אבו-לוציה

14/8/201

ישנה תופעה רווחת אצל אבות הקבע, שבה אתה מתכנן בראש כל מה שתעשה כשתגיע הביתה ותפגוש את הילדים אחרי שבוע בבסיס:

נלך לטייל, נרכב על סוסים, נשתה שוקו בכדור פורח, נבלה בבריכה ונחתוך פירות, נרכיב פאזלים של מאות חלקים ונצחק יחדיו כל אחר הצהרים.....כל דקה מהרגע שאגיע תוקדש אך ורק להם ואפילו לנהג המשאית עם המדליה של "אב השנה" שמחפש את הכתובת לא אענה כי לא אתן שטלפונים יפריעו לי......


ואז.........


איך שאתה מוציא אותם מהגן, פתאום מחשבים מסלול מחדש......

אין לך חברה שאת רוצה להזמין או אולי ללכת אליה ??
בוא נלך קצת לסבים.....
האייפד טעון, אולי תשחקו משהו.....?
למה את לא עושה קצת יצירה בחדר ?
תכיני שרשרת ענקית לסוכה שמתקרבת.....
ואווו תראה מה יש בטלוויזיה, הנה שלושת המפגרים בצבעים.......

כל טלפון שאתה מקבל נחשב 'מציל מצב' כי כולם מבינים שבטחון המדינה בקו השני, גם אם זה דיווח על חייל עם ציפורן חודרנית.
כבר מהשעה 18:00 אתה מתרגש לקראת הנוהל ערב שמטרתו לקפל את הילדים למיטה שתוכל לשכב בספה בסלון ולנוח קצת מאחר הצהרים העמוסים.....

אבל הדבר המדהים באמת הוא מה שקורה דקה אחרי שחוזרים ל'קבע': הסיפורים לחבר'ה נשמעים כאילו חטפו לך את הילדים מהידיים, פתאום לא נתנו לך עם הטלפונים דקה שקט, אתה לא הספקת להסניף את כולם וצריך לחזור באמצע היום כייף עם הילדים ואין אין אתה חייב איזה שנה חופש לקחת את המשפחה קצת לטיול משפחתי.......

עד......עד שאתה מקבל טלפון שמחר יש לילדים חופש וצריך שתקח גם אתה......