ערעורים על החיים...

ערעורים על החיים...

13/11/2017

אתה יושב בבית אחר הצהרים בכייף שלך, האשה חוזרת מהעבודה, יש טקס נימוסין של דקה וחצי שעיקרו "מה קורה ?", "טוב מה איתך ?" ואגב אין באמת תשובה, התשובה היא השאלה העוקבת.
ואז כמה דקות אחרי (ותמיד בזמן שהכי פחות מתאים לך - אל חשש, הטיימינג נבחר בקפידה) אתה תשמע:
"בוא רגע תראה משהו...."

עכשיו, ברור לך שלא מדובר על פרפר יפה שהיא רואה או על איזה בייבידול חדש שהיא קנתה. שניכם יודעים שעכשיו אתה מקבל את ממצאי הביקורת "פתע פתע" שבוצעה בעודה עוברת מהמטבח, לשירותים לחדר שינה בחמשת הדקות שהיא בבית.

היפה הוא, שאתה גם יודע לנחש מה אתה הולך לראות.....

"תזיז רגע, את הפח של הכיור ותראה כמה לכלוך נשאר......"

"איפה ביקשתי לשים את הכביסה ואיפה אתה שמת"

והכי מעניין זה משפט שמתחיל ב: "כמה פעמים אמרתי לך, לא לשים את ה......ב......"

עכשיו מאמי, אנחנו נשואים כבר 20 שנה, אם 20 שנה את אומרת וזה לא עזר עד עכשיו, למה שיעזור דוקא היום ??? לא יותר פשוט לשים את זה בעצמך ??

הסדרות חינוך האלו, זה בזבוז משאבים ואנרגיות ואם תכפילי את זה ברמה הלאומית, לכל נשות הארץ, יש מצב שרק בגלל זה המצב הביטחוני שלנו הוא כזה.
עניין נוסף...

כשהשאלות הן מהירות ומבוצעות מאחורי איזה קיר או דלת (כלומר אין ביננו קשר עין) אחרי שלוש פעמים שאני עונה "כן" כל שאר התשובות הן אוטמטיות..כן, כן, כן, כן...כי די הבנתי את סוג השאלות ואת השטאנצ ואז אני, מה שנקרא, מנתק קשב, נשאר רק השמע. ע"פ רוב האירוע הזה עובר חולף וכל צד מבסוט, זה ששאל (בדרך כלל זה הגוף החוקר – האשה) וזה שענה (בדרך כלל זה שבתמיד בחזקת חף מפשע – הבעל). רק שלעיתים נכנסת לה פתאום איזה שאלה שהתשובה "כן" לא מתאימה לה ופה מתחיל הברדאק, כי בעצם עומדת בפניך דילמה שאתה אמור לפתור אותה במאית השניה: או להסביר למה אמרת כן על שאלה כמו "נכון ששכחת להגיד לגננת שמחר יש חיסון ??" או להתוודות שלא באמת הקשבת......את זה אפילו פרופסור אומן שחקר את תורת המשחקים לא הצליח לפתור, כי בכל דרך פיתרון שלא תבחר אתה תפסיד.

ודבר אחרון שקשור לעניינים פוסט מאג'ורים: אשה יכולה להיות יום שלם עם הילדים, במטבח, לנקות ובתוך כל זה יום שלם בטלפון, הודעות, קבוצות, מאמא-קבע, מאמא-מרתון, מאמא פה מאמא אמו....ולך זה יראה טבעי לגמרי, או לפחות לא תעיז להעיר.
אבל.......אתה תהיה עם הילדים ארבע שעות ברצף, הנשמה תצא לך, קבלת הודעה על מישהו שחייב דחוף שתציל אותו ממוות, הצצת בטלפון – אבוד לך אחי, נתפסת !! באותו הרגע אתה מואשם על היותך אבא מזניח, שעד שהילדים כבר חזרו מהגן לא יכול להתפנות אליהם דקה.

זהו, סתם ערעור על החיים
בסך הכל, הכל טוב, אין תלונות

לא לי לפחות.....